רש"י על נדה ד׳ ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה ד׳ ע״ב:ב׳ רש"י על נדה ד׳ ע״ב:ד׳ »

1 שב שמעתתא פתח ↗

מיהו אפשר להקל נמי להאי טעמא בעצם שנמצא בתבשיל משום חזקת היתר, דאוקי תבשיל בחזקתו חזקת היתר, אלא דנראה דגם במחט שנמצאת חלודה נמי אין התירו משום חזקת טהרה, דהא ברשות היחיד קיי"ל דספיקו טמא, ואפילו היכא דאיכא חזקת טהרה, אלא עיקרא דמחט שנמצאת חלודה היינו משום דהו"ל דבר שאין בו דעת לשאול דטהור אפילו היכא דליכא חזקת טהרה, וכן משמע מדברי רש"י פ"ק דנדה דף ד' ע"ב, בהא דפריך בש"ס מכדי האי ככר הוי ספק טומאה ברשות היחיד וכל ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא, ומשני משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול, וכתב רש"י ז"ל דכי היכי דפריך אככר מצי למפרך אמחט ומטלית ולשנויי כדמשני עכ"ל, הרי מבואר דעיקרא דמחט שנמצאת חלודה משום דבר שאין בו דעת לשאול הוא, דאילו משום חזקת טהרה, הא ברשות היחיד ספיקו טמא אפילו היכא דאיכא חזקת טהרה.

1 נדה פתח ↗

מִכְּדִי הַאי כִּכָּר סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא, וְכֹל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — סְפֵקָהּ טָמֵא, מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל, וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד — סְפֵקוֹ טָהוֹר.

2 נדה פתח ↗

3 נדה פתח ↗

3 מכדי האי ככר ספק טומאה הוא - ספק נגע ספק לא נגע אבל אקופה לא פריך דהא לא איתחזיק טומאה בזוית של בית הראשון. וכי היכי דפריך אככר מצי למיפרך אמחט ואמטלית ולשנויי כדמשני:

4 שאין בו דעת לישאל - אם נגע אם לא נגע:

5 ספקו טהור - דהא קיימא לן ספקו טמא ברה"י משום דגמרינן מסוטה שסוטה יש בה דעת לישאל אם נטמאה אם לאו:

1 שו"ת מהרש"ם חלק ב פתח ↗

אך בעיקר ד' האס"ז והפ"י לכאורה יש לתמוה דהא אנן קיי"ל כרבנן דר"א דאפי' ספק ביאה טמא כדאי' בפ"ו דטהרות מ"ח ובש"ס דב"ב דף נ"ה ע"ב ותוס' שם א"כ הרי גם בדליכא שום ריעותא ורגל"ד ס"ס ברה"י טמא וכבר תמה בזה בישויע"ק ליו"ד בקונ' בנו הג' ז"ל שבסוס"י קי"א ואולם הנה באמת הראב"ד בפי' לעדיות פ"ג מ"ז כתב דגם לדידן בספק ביאה טהור וכ"ה בתוי"ט פ"ו דטהרות מ"ב וכ"ה בהשגות הראב"ד פ"כ מאה"ט ה"ט וגם לשי' הרמב"ם הרי מבואר בלח"מ פ"א מזכי' הי"ב דגם לרבנן דוקא בנכנס עכ"פ לאותה בקעה אלא שיש בה שדות הרבה בזה כיון דהבקעה עכ"פ הוחזקה בטומאה והספק רק משדה לשדה בזה אמרי' דספיקו טמא אבל מבקעה לבקעה גם לדידן טהור ע"ש וא"כ עכ"פ בדאיכה ס"ס שמא לא זינתה י"ל דדמי לספק שמא אין כאן טומאה באותה בקעה כלל ולכ"ע מהני ס"ס ולכאורה הי' נראה שדעת הפ"י דכיון דהאשה מכחשת בברי לכן בעינן רגל"ד, משא"כ בדליכא מי שיכחיש אבל ז"א שהרי מבואר בירושלמי כתובות דהא דנאמן לאסרה היינו בשותקת וע"ש ברא"ש בשם ר"י ומ"ש עליו ובעכצ"ל כמ"ש וא"כ גם בנ"ד הרי יש ספק שמא לא הביא הא"י להריחים קמח אחר חמץ להחליף בקמח. ש"פ או חטים ממק"א להחליף בחטים הללו ודמי לספק ביאה לאותה פקעה דלכ"ע טהור גם ברה"י ולא דמי למ"ש בפ"ג דדמאי ורמב"ם וראב"ד פי"א ממעשר דחיישי' לחליפין וכמ"ש גם בחי' סי' תמ"ח סק"ד ומל"ז סק"ו ומק"ח שם דשא"ה שהחזיק בביתו חיישי' שמא, החליף, באחרים אבל הכא שאין שם בהריחים חמץ והחשש שמא הביא ממק"א הוי כספק ביאה דגם ברה"י טהור וע' ברש"י נדה, דף ד' ע"ב ד"ה מכדי האי ככר ס"ט ברה"י הוא וכו' אבל אקופה לא פריך דהא לא אתחזיק טומאה בזוית של בית הראשון וכו' ומבואר דכיון דאין מחזיקין ממל"מ גם ברה"י טהור ומצאתי בתשו' הרשב"א דאין סי' שנ"ט שהאריך בביאור סוגיא הנ"ל אם הקושיא גם אליבא דחזקי' וכתב וז"ל וטעמא דמלתא דלא אמרי' ס"ט ברה"י ספיקו טמא אלא דומיא דסוטה דישנה לטומאה בודאי דהיינו בועל שנכנס עמה למקום הסתר אלא דמספק"ל אם נגע בה או לא אז ברה"י ס"ט אבל היכי דלא ידעי' אי הוית טומאה זו ברה"י כלל בשעה שהי' שם הטהרות כי הא דקופה בכי הא ודאי לא מטמאינן מדינא במקום ספק דהא סוטה דכוותה טהורה וכו' ע"ש באורך וזהו ג"כ כמש"ל בשם הראב"ד וא"כ כיון דהיכי דאין מחזיקין ממל"מ גם ברה"י ספיקו טהור ונודע דעת הראב"ד פי"ז מאה"ט ה"א דמכלי לכלי לכ"ע אין מחזיקין וגם לשי' רמב"ם יש לחלק בין בית א' מזוית לזוית דפליגי בי' חזקי' ור"י ובין מבית לבית אחר דדמי ללא הוחזק בכל הבקעה דלכ"ע טהור וכמש"ל בכם הלח"מ א"כ גם בנ"ד שפיר י"ל דכל הקמח כשר דשפיר הוי משומר דאין לחוש שמא הביא קמח מבית אחר והחליף בקמח זהו והא דבס' ת"ס כתבו המג"א והאחרונים שצריך שיהי' הישראל טע"ג כל שעת טחינה י"ל דהיינו בדאיכא באותו בית עוד קמחים של חמץ וגם י"ל דהוא רק אזהרה לכתחלה וגם י"ל דבכה"ג שהחשש שמא יחליף בקמח מבית אחר גם בהיות היהודים ישנים הוי בכלל שימור שהרי יתיירא העכו"ם לעשות מאומה פן ביני וביני יקיצו משנתם ויהי' נתפס כגנב והא דגבי שמירת המקדש אין להשומרים לישן כמ"ש המל"מ סופ"ח מביהב"ח היינו משום דהתם כל ענין השמירה שיהי' לכבוד ולתפארת דוגמת חצר מלכים כמ"ש הרמב"ם שם פ"ח ה"א דשמירת המקדש מ"ע הוא ואע"פ שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים שאין שמירתו אלא כבוד לו אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין וכ"ה בספרי כמ"ש הכ"מ שם לכן הי' צריכים לשמור בהקיץ משא"כ הכא וכן אינו דומה להא דפ"ח דפרה מי"א באמת המים הבאה מרחוק דבעי' שישמרנה ולא סמכי' אחזקה לרבנן דר"י דשא"ה דבעי' שימור גמור משא"כ בנ"ד:

« רש"י על נדה ד׳ ע״ב:ב׳ רש"י על נדה ד׳ ע״ב:ד׳ »